נולד ברלין, גרמניה
ב – 8.2.1923
נהרג בקרב על הגנת הגלבוע
במלחמת העצמאות
ב – 11.7.1948
היה נשוי לקטינה (שחם)
אב לבועז
בן לעליזה ויעקב

חנוך עלה לארץ עם הוריו כשהיה בו עשר. גדל בצפון תל-אביב: למד בבית-החינוך וב”תיכון-חדש”, והתחנך מגיל שלוש-עשרה בקן צפון של תנועת השומר-הצעיר. היה חבר בגדוד “השדה”, שלימים השלים את קיבוץ בית-אלפא.
בפסח 1942 נמנה חנוך בן ה19- על מארגני טיול תנועת השומר-הצעיר למצדה ועין-גדי. במהלך הטיול אירעה תאונה, וכתוצאה מהתפוצצות רימוני-יד במדורה, נפצעו ונהרגו מספר חניכים. כמה מדריכים, וחנוך בראשם, רצו לכיוון צפון ים-המלח, כדי להזעיק עזרה – מרחק של 45 ק”מ, בדרך-לא-דרך. חלקם נשרו בדרך וחנוך הגיע לקליה ובישר שם על האסון.
חנוך היה חבר בארגון ה”הגנה” ומדי פעם השתתף בקורסים צבאיים, בהם קורס קצינים, עם סיומו נתמנה למפקד-מחלקה. אהב את העיסוק בביטחון ונהג לשאת נשק. באירועי “השבת השחורה” חש עם חבריו לקיבוץ עין-חרוד כדי לעזור, מול המצור הבריטי, אך נעצר על-ידם ונלקח למחנה-המעצר ברפיח. גם שם הפך לדמות בולטת והיה המקשר בין העצורים למפקדי מחנה-המעצר.
לאחר השחרור, בתחילת 1947, נולד בועז, בכורם של קטינה וחנוך. מספר חודשים אחר מכן, בסוף 1947, פרצה מלחמת העצמאות.
חנוך שירת בגדוד 13 של גולני, שפעל בעמקים. היה מ”מ ובהמשך הגיע לתפקיד סמ”פ בגדוד. כך לקח חלק בקרבות ההגנה בטירת-צבי ובמשמר-העמק, ובכיבוש העיירה בית-שאן ויישובי הפרוונות.
ביולי 1948 התחוללו קרבות קשים באיזור ג’נין ומערב הגלבוע. צה”ל נסוג מפני הצבא העיראקי והקים קו-הגנה בשלוחות המערביות של הר הגלבוע, בידיעה כי משם אסור לסגת.
במהלך הקרבות יצא חנוך לסיור להכרת השטח, נפגע מיריות, אך רק כעבור מספר שעות הרגישו אנשיו בהעדרו ויצאו לחפשו. חנוך הועבר לבית-חולים, אך נפטר מאיבוד דם, כתוצאה מכך ששכב פצוע בשטח זמן רב.
כעבור שנים קרא בועז לבנו חנוך, והנציח את שם אביו.