נולד ב – 8.1.1962

נפטר ב – 21.8.1970

בן למייקל ויהודית עופר

נכד לפולה ואברהם ליפסקר

אח לפז, גיא וחן עופר

נפטר בתאונת דרכים בנגב והוא בן שמונה בלבד.

המשפחה נסעה לשליחות בקנדה, כאשר היה טל בן שנתיים, וחזרה לארץ ולקיבוץ כעבור שלוש שנים.
מייקל, האב: “אני זוכר, בן ארבע-וחצי ראיתי אותו מחליק ונופל. רצה ללמוד להחליק כמו שאר ילדי קנדה. לא נרתע, היה לו כוח רצון ועקשנות בלי גבול. עמדתי על ידו והתחננתי: ‘בוא נחזור הביתה’ – אך הוא התעקש.
כאשר חזרנו, גבה וגדל. קשה היה שלא לאהוב אותו. טלי שלנו היה ילד מיוחד. חזק, אך לא מרביצן. תמים בחברת הילדים, ולא בכיין. יום אחד שבר את ידו. בבית-החולים היה צריך למתוח את היד ולהכניס את העצם למקומה. הכאב היה גדול. טלי הבליג ודמעה לא ירדה מעיניו.
בן שש למד לקרוא והתאהב בקריאה. משתפס את השיטה החל בולע ספרים. היה גומר ספרים מתחילתם ועד סופם, לא דילג על אף עמוד. כל סיפור ששמע, היה מספר לחבריו.
בשבוע האחרון לחייו טיפס על המצדה. ירד לארמון הורדוס, בדק כל אבן, השקיף במשקפתו על מחנות הרומאים ושמע בפה פעור על עלילות גיבורי מצדה. עיניו הבריקו. חשבנו שיגדל, יהיה לאיש, לסופר מצליח, לחוקר מתמיד, לאיש מדע דקדקן, לחבר קיבוץ, לאיש עבודה – אך לא כך רצה הגורל”.
רנה שוהם, גננת: “הקליטה המחודשת בבית לא היתה קלה, לאחר 3 שנים של בילוי בחיק המשפחה. הפרידות מההורים בערב קשות, טלי רגיל לסיפורים של אבא לפני השינה ולא יכול לוותר עליהם. טלי רצה להיות ככל הילדים: זריז, שובב וחברה’מן כמוהם ועשה מאמצים רבים כדי לא להיות יוצא דופן. זכורה לי היטב חגיגת יום הולדתו השישי. טלי התעקש לחוג את יום הולדתו ב”מערת החול” שעל ההר, בקצה ואדי קקאו. ניסינו לשכנע אותו לבחור מקום שנוח יותר להגיע אליו, אך הוא לא ויתר. בסופו של דבר הודיתי לו בלבי. היה זה אחד מימי ההולדת המקוריים והמוצלחים”.