נולדה בפולין – 7.3.1910
נפטרה ב – 11.2.1994
הייתה נשואה לחיים
אמא לדינה רבן, רחל פאר,
חנה מאירי ובן-ציון

מספרת בתה, חנה: “גדלת בבית צנוע, בעיירה סופוצקין שבפולין, למשפחה בת שישה ילדים. ספרת לי שכולם היו ציונים, אבל לא הגשימו ולא עלו ארצה. את היית פעילה בקן השומר הצעיר, בו הדרכת ואף היית ראש קבוצה. החלטתך לעלות ארצה לבד, הייתה החלטה אישית שלך. התקשרת לקבוצה שנסעה להתחרות במכבייה. באותה תקופה כבר היית קשורה לקבוצת “פלנטי” בפולין. ללא סרטיפיקאט טולטלת באוניית משא והגעת לארץ ב1932-. לימים, כשהגיעה קבוצת פלנטי, הצטרפת אליהם ברחובות”.
אחרי הטרנספר מגיעים לאה וחיים לבית-אלפא, עם דינה שנולדה ברמת-יוחנן, וסבתא סימה, אמא של חיים. למרות הקשיים, הקימו בית חם עם המון אהבה, צניעות, תרבות ושאר-רוח
לאה מנהלת את הלול, ומדווחת על מצב הלול בעיתון הקיבוץ. היא לומדת מתוך ניסיון, קריאה וקורסים קצרים, ומתמצאת בכל הבעיות הצצות בלול. רבות תביעותיה להגדלת הלולים ולהטבת התנאים. העבודה באותה תקופה הייתה קשה פיזית, כפי שמספר דודה הדס: “כל המערכת כולה פעלה על “סחיבות” פחי תערובת, גרעינים, ירק, תלתן וכו’. על אף שלאה נראתה קטנה ושברירית, היא נשאה בעול העבודה הקשה ללא פריבילגיות. הכל התבצע אצלה בתנועות זריזות ויעילות”.
ב1956- מקבלת לאה על עצמה את ריכוז המתפרה. פוגשים אשה צעירה בתפקיד כה רחוק מהתפקיד הקודם, והיא שוחה בו כמרכזת וקניינית מלידה. שנה עוברות, ולאה אותה שקדנית ואם מסורה לשלוש בנות ובן
מאיה, נכדתה: “אנחנו נמשיך לזכור – לאהוב אותך כפי שהיית בשנים הטובות, להעריך אותך על מאבקך לחיים בשנים האחרונות, ולהצטער על הימים האחרונים הקשים”.