נולדה ב- 6.08.1924

נפטרה ב- 12.03.2009

הייתה נשואה לאברהם הכהן

אמם של אבנר יוני ויאיר הכהו וסמדר גלילי
דברי עמליה:
מאירה בת מקווה ישראל, צברית שורשית, חברת השומר-הצעיר בקן מקווה, מלאת אנרגיות, נערה יחידה במכנסיים קצרים בין בחורים מקוואים. מאירה של גימנסיה הרצליה, שקשרה קשר של חיים עם בית-אלפא, חברת ההשלמה של גדוד השדה.
מאירה של המון חברים בבית-אלפא – קשישים, צעירים וילדים.
מאירה של אברהם בן הקיבוץ הקשור לאדמה, ואוהב לעוף במרומים, מקורי, יפה, חזק ומשרה בטחון- טייס. ומאירה מאז אישה של טייסים, שחייה ארוגים ושלובים בחיי חיל האוויר. הוד הדר וגאווה וכל החרדה הכואבת לאורך שנים. אשת טייס, אם של טייס, ועוד אם של טייס, ושכול קשה, וסבל נמשך של אישה ובנה טייסים.
מאירה המורה המחנכת הנפלאה, מעצבת עיקרית של חברת הילדים שלנו, שהעניקה לדורות של ילדים ילדות מאושרת, לימודים מלאי עניין, טיולים אין ספור, והצגות נפלאות של כל חברת הילדים- כל שנה ושנה. מאירה של הצגות,
אישה של תרבות ואומנות, חכמה, רגישה ואינטלגנטית, שידעה להבחין היטב יצירה של אמת מהי. בעלת טעם רב ויכולת הבעה, אישה שהשפיעה במישרין ובעקיפין לא מעט על חיי התרבות שלנו דרך העיתון השבועי שערכה בנאמנות כמה שנים, דרך חגים, דרך שיחות, דרך ביקורות קשות, לעיתים, ודרך סתם דיבורים עם חברים. ומאירה מורה למורים,
מאירה של “אורנים” תמיד לומדת, תמיד קוראת הרבה, ונעשית חברה בצוות החינוכי המוביל של התנועה. מאירה המארחת הנפלאה של אנשים מבחוץ, אנשי העולם הגדול, שבאו להכיר מקרוב את פלאי החינוך המשותף, וגם טייסים ואנשי תעופה, שבאו אל אברהם, ומאירה שומרת קשרים, והם חוזרים ובאים, ויש עוד ידידים…וביתם של אברהם ומאירה קולט ומארח. מאירה המעורה כל כך בחיי הקיבוץ,
מאירה של הארכיון, שהייתה קשורה לכל אירוע בהיסטוריה של בית-אלפא, וטיפחה את הזיכרונות והנוסטלגיה של הבית הזה, שכל כך קשתה עליה הפרידה ממנו. ומאירה של המשפחה, של חיה’לה ואבינועם אחיה, שאהבו את ביתה, של תמר חמותה, שכל כך התיידדה אתה, של דניאל ורמה ושל ילדיה ונכדיה- מקור גאוותה. משפחה שידעה שמחה ואושר יחדיו, ועם זה גם אובדן וסבל רב. ותמיד תומכת, ולעולם פתוחה ומקבלת ומאירת פנים.
כך קיבלה המשפחה את מנחם, שחלק עם מאירה את השנים האחרונות, שחלקן אהבה נפלאה מבוגרת ותומכת, וחלקן חולי, חוסר אונים וקשיים גדולים. ומאירה מאופקת מאוד, לא מתלוננת, נלחמת ורוצה כל כך לחיות – עד שכלו הכוחות. שלום לך מאירה יקרה, נוחי לרגלי הגלבוע, שהכרת בו כל שביל וכל סלע, ואת אהבתך אליו הנחלת לתלמידיך, לילדיך ואף לנכדיך.
שלום לעפרך! מאירה שלנו, חברה יקרה.

דברי רמה הכהן:
מאירה, באתי לומר לך שלום אחרון. החיים לא פינקו אותך. הייתה הרבה שמחה בחלק חייך הראשונים. הקמת משפחה לתפארת, אבל בהמשך חווית עצב וכאב רב. היית חזקה והמשכת בחייך, וניסית למרות הכאב להתרומם ולהמשיך כשהמשפחה לצדך.
בשנים האחרונות את ומנחם בונים לכם חיים משותפים יפים, והאושר וההבנה, ששררה ביניכם היו מעוררי קנאה. חמש שנים הייתם מאושרים, ואז התחיל מצבך להתדרדר. באומץ החלטתם שניכם לעבור לבית הסיעודי, ותמכתם אחד בשני עד הסוף.
בתקופה האחרונה אפסו כוחותיך הנפשיים והפיזיים, והחלטת לומר למשפחתך, שאין בך יותר כוח להמשיך. משפחתך, ילדייך ונכדייך קיבלו באומץ את החלטתך, וכיבדו את רצונך. הם ליוו אותך עד היום האחרון באהבה ודאגה.
תנחומינו לכל המשפחה שאנו אוהבים. נפרדים ממך ומקווים שהגעת למנוחה שלמה .
רמה ודניאל

דברי אבנר:
אימא עמדה כל חייה במרכז הבמה- גאה, דומיננטית, מתוקשרת, רהוטה. אימא הייתה אישה של שיאים ואירועים מיוחדים. הגעת לבית-אלפא לפני שישים שנה, נערה חייכנית ומובילה בגרעין ההשלמה התל-אביבי שהשתלב כמרכיב חברתי רציני בקיבוץ הצעיר.
ילדת אותי ביום חורף סוער ומושלג של חודש פברואר, השלג היחידי מעולם, שירד בעמק יזרעאל. תפאורה מיוחדת ויוצאת דופן להולדת בנך הבכור. אבא הובהל מבסיסו באמצע קורס הטייס, מתקשה לפלס דרכו בדרכים החסומות משלג כבד.
ביימת והפקת ביד רמה ומקצועית את הצגות סוף השנה של חברת הילדים בבית-אלפא, שהתרוממו לשיאם בהפקות המרהיבות והבלתי נשכחות של “שוכני האלון כולם” בכיכובם של ילדי קבוצת שיבולים, ו”זרעים של מסטיק” בכיכובם של קבוצת סלע, ילדי דור המחזמר.
הובלת בהתלהבות נעורים את ההופעות המפורסמות של “שבט הכהן” בפורים, בכיכובו של ראש השבט, סבא אליעזר עטור כובע אינדיאני מפואר.
צעדת בראש הטור של טיולי הקיבוץ לנגב ולגליל , מסבירה במומחיות ובהתלהבות על צפונות הטבע ופלאי הגיאולוגיה.
מאירה הכהן, המחנכת האהובה והמסורה של קבוצות שחף, לפיד, עומר, סנונית וצבר בחברת הילדים של בית- אלפא, המנחה המיתולוגית של מאות מורות בסמינר אורנים. צעדת בגאווה לצדם של אבא וסבתא תמר בטקס טיסת הבכורה של מטוס הערבה, אל מול גדולי האומה, שבאו לברך על הפרויקט המוצלח.
הובלת את טור הנכדים במעלה השביל לפסגות הגלבוע.
ליווית בעיניים לחות את יוני מקבל ממוטה גור את עיטור העוז על גבורתו במלחמת יום הכיפורים בטקס מרשים בבנייני האומה.
אבל מעל הכל היית אימא שלנו, אישה חזקה, דומיננטית, חופשיה ועצמאית בדעותיה, שעטפה את כולנו בחיבוק חם ואוהב ביום מותו של אבא באסון הערבה. ליוני שמרת בליבך פינה מיוחדת במינה . יוני ילד בר… משוטט בין הטרקטורים ודוהר על סוסתו בשדות העמק… שעות רבות בילית בדאגה לתכשיט, ובמלחמת יום כיפור יודעת שרק נס יחזיר לך את יוני בחיים משדה הקטל בסיני….
לאחר מותו של אבא כתב לך יוני מהצבא” …. אני נדהם לנוכח חוזקך והדרך שבה את מחזיקה את עצמך לאחר האסון הגדול וכל זאת למען יאיר וסמדר ולמעננו…. אני מעריץ את הדרך שבה את ממלאת את משימתך להמשיך ולחיות באופן נורמלי…. אני מתמלא ביטחון מחדש כל פעם שאני בא הביתה אני מקווה שיהי לך כוח להמשיך ולהחזיק מעמד, למרות שככל שעובר הזמן, אנחנו נוכחים לדעת עד כמה גדולה אבדתנו”
סמדר הצטרפה למשפחתנו הצעירה בסערה גועשת, מזרימה למרקם הגברי ניחוח חזק של נשיות מתפרצת. שנים חלמת על תינוקת אחרי גידול שני בנים פרועים וחסרי מנוחה, משתאה למראה הופעתה של נערה יפה וחכמה, דעתנית וחזקה, עקשנית ומרדנית.
את יאיר גידלת כאם חד הורית. בן זקונים רביעי , אחיהם של שני בנים בוגרים בצבא, מנותקים ומרוחקים מחיי היום יום בקיבוץ ובמשפחה, ובת מתבגרת במוסד החינוכי, מורדת בכל דבר שזז. יצרתם לכם מסגרת משפחתית חמה ותומכת, מחנכת ודורשת, מטיילת ומשחקת, אוהבת ומגוננת.
את הנכדים הבוגרים, ילדינו, אירחת בחופש הגדול לקייטנות מאורגנות ומושקעות, מקנה להם ערכים של טבע וחיי חברה ושמחת נעורים. קשרי החברות האמיצים, שנבטו על מדרונות הגלבוע, ובשדות בית-אלפא הם שומרים עד היום. בחודשים האחרונים נהגנו לטייל יחד על גבי הקלנועית ברחבי הנקודה, נפרדים ממחוזות ילדותנו ועוצרים במקומות השונים, ומסיימים במבט מלא געגועים בבית שלנו אותו עזבת בצער רב. אימא שלנו, ילדת וגידלת ארבעה ילדים. חגגת ושמחת עמנו בלידתם וצמיחתם של תשעת נכדייך. זכית לחבק את שלושת נינייך. שכלת את בעלך אברהם ובנך יונתן, חיית חיים סוערים, פעילים ומלאי עניין, המראת לשיאים של אושר וסיפוק, וחווית רגעים קשים של צער ושכול. אימא חזקה ואהובה שלנו, נזכור אותך תמיד.