מילה קולטון
נולדה ב – 30.11.1924
נפטרה ב – 6.11.2022
בת לקונסטנטין ומרתה סטנצל
אם לעליזה תלמי ויוסי קולטון
קראה עליזקה
אמא שלי
נולדתי לך מתנה ליום הולדת 30 בסוף חודש נובמבר. מאז אנחנו ביחד מדי שנה מציינות שגדלנו בשנה… השנה את בת 98, והפעם אני לבד, נראה איך יעבור… זכיתי באמא להמון שנים.
אמא נולדה בשנת 1924 בפולין בעיירה פניוב, אזור שלזיה תחתית.
משפחה ברוכת ילדים 8 בנות ובן אחד, אמא הילדה הבכורה… נולדה ראשונה ונפטרה אחרונה.
משפחה נוצרית–קתולית. (אך אל דאגה – עברה גיור כהלכה ובמקווה טבלה).
גדלה בכפר ירוק עם חצר גדולה, בה גדלו פרות, תרנגולות, חזירים וסוסים… אביה היה אומן בעץ, בנה גלגלים לכרכרות…
מגיל צעיר נאלצה לעזור במשק ובטיפול באחיה הצעירים, לא היה זמן להתפנק.
ולבית הספר נסעה על אופניים, מרחק של 5 ק”מ, יום-יום בשלג כבד.
כאשר בגרה ועזבה את הכפר, התקבלה לעבודה במחסני מזון ענקיים, אותם ניהל חיים קולטון, שהיה בעמדה בכירה במינהל הפולני.
הכירה בחור נאה, מבוגר ממנה ב-15 שנה, אשר בשואה איבד את אשתו ו-2 ילדיו. אבא בקש להקים עם אמא משפחה חדשה,
ואכן הזוג חי ברווחה כלכלית, דירה יפה מטעם הממשלה עם רכב ונהג צמוד.
חיים מילה עליזה ויוסי עם בואם לבית אלפא 1957בשנת 1952 נולדה בתכם הבכורה בלה, שנפטרה בגיל 3 ממחלה.
כל השנים ראיתי בבית תמונה דומה לשלי, עם נר נשמה פעם בשנה…
אך לא בדיוק הבנתי, לא שאלתי יותר מדי שאלות… חשתי את הכאב.
בשנת 1957, כאשר אני ויוסי ילדים, תינוקות רכים, גברה האנטישמיות בפולין ושרר מצב פוליטי מורכב … אבא הודיע לך שעוזבים הכל ועולים לישראל.
נתלשת שלא מרצונך מעמך, משפחתך, דתך ושפתך…
יצאתם למסע תלאות ונדודים אל הלא נודע, באוניה לנמל חיפה, ומשם נלקחתם במשאית, בלילה חשוך, למעברה בפוריה. הניחו אותנו בצריף רק עם רצפה, ללא קירות וגג (למחרת הקימו את הקירות) וללא מים וחשמל, בקיץ לוהט, במקום שורץ עקרבים ונחשים.
לאחר זמן מה העבירו אותנו למעברה משוכללת יותר בטבעון.
היה לי קשה לשמוע את סיפוריך מאותה תקופה, סיפורים של סבל והישרדות. אין ספק שאת היית גיבורה!! אך אני פעמים רבות נאטמתי, לא רציתי לשמוע, בכדי להגן על נפשי.
חיים וחילה בפולין 1948במאי 1959, תקופה של טרום בחירות, במדינה פעילים של מפלגת מפ”ם הסתובבו בטבעון וניסו למשוך עולים חדשים לקיבוצים, בהבטחה לחיים יפים. בחרתם בבית אלפא, התרשמתם מדוברי הפולנית ומקבלת הפנים היפה.
הגענו לבית אלפא, מסרת את ילדייך לחינוך המשותף. בלילות ישבתם מאחורי החלון של בית הילדים, ובבוקר יצאת לכרם לבצור ענבים…
מאירופה הירוקה הגעת לקיבוץ הכי קשוח בעולם, מלא קוצים ודרדרים תרתי משמע.
שנים רבות מאוד היית נטע זר, שונה בנוף, אחרת, ואני רציתי אותך קיבוצניקית מההשלמה…
על אף הקשיים בנית לנו בית חם, מלא ריחות וטעמים נפלאים, יציר כפייך, ידעת לאפות ולבשל את המאכלים היהודיים של כל חג יותר טוב מכל יהודייה כשרה…
לרגע לא נחת, רקמת, תפרת, סרגת וקראת, אמא שהכול יודעת לעשות ועושה הכי טוב.
נמלה חרוצה… ואל נשכח את הגינות היפות שבמו ידיך שתלת וטיפחת, ליד כל בית שבו גרת… הן היו לך אוויר לנשימה וצבע לנשמה.
היית לי אמא דואגת, פנויה תמיד לכל בקשה ועזרה בעת שמחה ועת צרה.
לפני 12 שנה זכיתי לטיול משותף עמך לארץ מולדתך ולמשפחתך, להכיר את אחיותייך המקסימות ובני דודים בהמונים… אשר לצערי גם היום הם רחוקים.
הכרתי שם אמא אחרת, בטוחה, שמחה, מספרת בדיחות, מגלגלת שיחה בבטחה… ולא חוששת מטעות ושגיאה בשפה…
ואני מגמגמת בפולנית וקצת עושה לך בושות…
הקיפו אותנו באהבה גדולה – סוף סוף הייתה לי משפחה ענקית…
את 10 השנים האחרונות של חייך העברת בדירונית ובבית רב-גיל. הרגשת שאת זקוקה להגנה ותמיכה, ועשית זאת בתבונה רבה.
הצוות עטף אותך באהבה גדולה, בהערכה, הכרת אנשים חדשים.
בזכותך הוקם מועדון הרמי המפורסם…
עם השחקניות שושקה, ציונה, אילנה ותמר ועד היום הקשר נשמר.
לפני 3 שנים חווית פרידה קשה מעדי, נכדה יקרה ואהובה, הקשר בינכן היה חזק, ומאז נחלשת והתעייפת…
ושוב תודה לצוות רב-גיל – מלאכים – שעושים עבודת קודש שבקודשים, בדאגה אמיתית לכבדך להוקירך עד הנשימה האחרונה, באווירה שלווה ונינוחה עם מוזיקת רקע לנשמה…
עצמת עיניים ועפת לשמיים…עליזקה
קראה רינת
לסבתא שלי יש עיניים כחולות ויפות, גיליתי זאת שוב בשבועות האחרונים, מבעד למשקפיים שהוסרו, כאשר כוחותייך אזלו, לאחר 98 שנות חיים.
ימים אחרונים כואבים, הרצון להיות איתך ברגעים האחרונים אל מול הקושי לראותך כה שברירית.
סבתא מילה אצילית ויפה,
עם נימוסים וגינונים אירופאיים.
תמיד דאגה להתהדר בסיכה, מטפחת, בגד שתפרה – שיא האופנה.
כך גם הבית מסודר וגינה הכי מטופחת בשכונה.
סבתא מילה שתמיד תמצא פתרון לכל בעיה, מכפתור ועד חליפה שלמה. שיהיה מענה לילדים, לנכדים ולנינים, ושחלילה נהיה לא מרוצים.
תמיד דאגת לשאול לשלום כולם, וגם אובדן אנשים יקרים וקרובים לך במהלך החיים, היה נראה שאותך לא יכול לשבור, ושאותך רק מחזק ומעצים.
אפילו אחרי שסבא נפטר לפני הרבה שנים, ונשארת לבד, השתבחת ופרחת כאשר דאגת למלא את החלל בטיולים, עבודה, חוגים ואנשים.
מי שכתב בדיחות על אוכל של פולנים, לא אכל אצל סבתא מילה, שידעה להפוך אפילו חביתה פשוטה למאכל שזוכרים.
ריחות וטעמים שאין אפשרות להסביר במילים.
בחגים עמלת קשה שהכול יהיה מוכן וטעים,
ובימי הולדת היית מפנקת במתנה הכי משתלמת.
בתור ילדה, את וסבא הייתם לי מקום מפלט ברגעים קשים, סיבה למסיבה בימי שישי, ובשבתות ארוחות משפחתיות שעליהן לא מוותרים.
חודשיים אחרונים שאני ברגשות מעורבים, ההבנה שגופך התעייף והגיע הזמן לשחרר, ובין העצב האינסופי לראותך חלשה, עייפה כאובה – והפרידה קשה.
את מחייכת בקושי חיוך שלי נראה ילדותי, עם עיניים כחולות וטובות, מסתכלת סביב ובקול חלוש מבקשת שאת ידך נחזיק…
מקווה שנוכחותי, גם אם מועטה, הצליחה קצת להקל עלייך רגעים אחרונים לא פשוטים.
וכמו בחייך, את גם מסיימת את דרכך, בצורה אצילית, למרגלות הגלבוע, בשקט מופתי.
סבתא יקרה, תודה על אהבה גדולה וזיכרונות טובי
קרא עומר
סבתא,
התבקשתי לכתוב כמה מילים על סבתא מילה, ולא אשקר – התקשיתי לבחור במילים המושלמות. כי איך בוחרים סיפור אחד מתוך אלפי הסיפורים שסיפרת לי? איך בוחרים בדיחה אחת מתוך האין סוף בדיחות שצחקנו מהן? איך בוחרים בזיכרון אחד שמתאר את מי שאת היית עבורי?
לכן סבתא, החלטתי פשוט לספר כמה אהבתי אותך. כמה אהבתי לשבת לצידך ולשמוע אותך חושפת בפנינו עוד סיפור מהעבר שלך. כמה אהבתי שהיו בדיחות שהיו מצחיקות רק אותך ואותי. כמה אהבתי שהידיים שלך תמיד היו רכות ונעימות. כמה אהבתי את החיוך שלך כשנכנסנו אל חדרך.
כבר כמעט חודש שאני מתכוננת לרגע הזה, לרגע שבו אצטרך להיפרד ממך. כמעט חודש שאני מנסה לאסוף כמה שיותר מילים וזיכרונות שיעזרו לי לתאר את הקשר ביננו, שיעזרו לי לתאר כל רגע שבילינו יחד. לתאר את כדורי השוקולד מלאי הסוכריות שהיית מחלקת לנו, לתאר את הפיצות האישיות שרק חיכו שאנחנו נחטוף אותם.
אבל אין מספיק מילים בעולם שבעזרתן אוכל לתאר את האהבה שהייתה בכל חיבוק שנתת לנו, את הרכות שהייתה לך בעיניים כשהסתכלת עלינו משחקים וצוחקים.
סבתא, היום אנחנו כאן כדי להיפרד ממך, מאישה חזקה, יפה ואצילה, מאמא שגידלה שני ילדים יפים, מוכשרים ומצחיקים כמעט כמוך, ומסבתא שידעה לחבק, לפנק ולאהוב עד אין סוף.
אני אוהבת אותך וכבר מתגעגעת
עומר
