נולדה בוינוגרד, רוסיה
ב–9.5.1909
נפטרה ב– 2.1.1985
היתה נשואה לבנימין
אם לדן גלילי

מלכה עלתה עם הוריה בשנת 1922. המשפחה התיישבה בחיפה, מלכה למדה בעיר, בביה”ס הריאלי, והייתה חברה בתנועת “הצופים”. הצטרפה ל”קבוצת הצפון” ועימם הגיעה לרמת-יוחנן. כאשר ילדה את דן הייתה מהאימהות הראשונות. בחרה כמקצוע טיפול בתינוקות, אהבה את המקצוע והתמחתה בו.

מכיוון שלדן לא הייתה מסגרת חינוכית, נשלח בגיל צעיר כילד-חוץ למרחביה. מלכה עבדה בבית-החולים בעפולה, כדי להרחיב ידיעותיה בנושא טיפול בתינוקות וגם כדי להימצא קרוב יותר לדן. ב-1940 עברה עם קבוצת פלנטי לבית-אלפא. כאשר הגיע גל העלייה הגדול בשנים הראשונות למדינה, עבדה לצידה של ד”ר יפה במעברה בחדרה, עם ילדי תימן. ד”ר יפה היללה ושיבחה את מסירותה, הגינותה ותרומתה. לאחר מכן, הדריכה בקיבוץ הצעיר מצר, וזכתה מהם לתודה מרגשת.

כדי שדן לא יגדל לבד, אימצה מלכה את שרקה (גדיש), שהייתה עולה-יתומה מ”ילדי טהרן”, וגידלה אותה כבת לכל דבר. מותה הטראגי של שרקה – בתאונת דרכים, בה ניספו בעלה ובנה ונפצעו שניים מבניה – פגע בה קשות.

מרים יהלום: פגשתיך בגניגר –קבוצת הצפון – קבוצה קטנה ומיוחדת. בלילות-שישי, תוך שירה וריקודים, היית נערה תמירה ודקת-גו . אחר-כך פגשתיך ברמת-יוחנן, אמא אוהבת ומסורה. היית בין האימהות הראשונות, צריך היה הרבה אומץ ללדת ילד בתנאים הבראשיתיים של הימים ההם. אני הבטתי עליך בהערצה והלכתי בדרכך. אבל יותר מכל זכורה לי מלכה המטפלת בתינוקות, מלכה בלבן – חלוק לבן צחור, מטפחת לבנה לראשך – קצת כפופה ותמיד ממהרת. את נראית כמכהנת בקודש ובית-התינוקות הוא בית-מקדשך, שם נתת את כל-כולך. עבדת מתוך אהבה רבה לילדים ובמסירות אין קץ. מסרנו לך את ילדינו בביטחון שאת יודעת איך לטפל בהם. את הבנת את גודל האחריות. אני זוכרת אותך שרה הרבה בזמן העבודה, מדברת אל התינוקות, מספרת להם – והם הבינו אותך. נזכור אותך בהערכה ובתודה כחברה ומטפלת תינוקות.