נולדה בפולין – 5.9.1911
נפטרה בבית-אלפא – 5.12.200
הייתה נשואה לשלמה
אמא לאבנר, אוריאל ואמיר

שולמית מספרת: “נולדתי ב1911- בורשה. בבית היינו 7 בנות, והיו לנו לא מעט קרובי משפחה. הגעתי לתנועה בגיל 13, בהשפעת אחותי, שהייתה פעילה בקן ואחר כך עברה למפלגה הקומוניסטית. למדתי בגימנסיה היהודית בורשה.
הבית היה מסורתי. אמא נפטרה בהיותי בת שבע, והאחות הגדולה טיפלה בנו. אבא עסק במסחר ולעיתים נפגע מיחס אנטישמי: החוליגנים גילחו לו חצי זקן. גרנו על הגבול, בין האזור היהודי לאזור הגויי. אבא אומנם שמר מסורת, אבל התייחס בפתיחות לחברי התנועה שבאו לבקרני. היה לנו בית פתוח והרבה מחבריי נהגו לבוא וליהנות מהיחס החם של אבא.
נהגתי לבוא לקן עם תלבושת ביה”ס, ושלמה הכריח אותי לענוד את סמל-הבוגרים. אבל המנהל הגיב על כך ואמר: “אני אוהב את התנועה, אבל אל תבואו עם הסמל לביה”ס”.
חיי הקן היו נהדרים. עוד כשהייתי בביה”ס העממי, שנהבי, שהיה אז בשליחות, היה נוהג לבוא לבקרנו. היינו נוהגים לשבת על מדרגות הקן ושם התחלנו ללמוד עברית. אנחנו היינו הדוחפים לכך ששפת הדיבור שלנו תהיה עברית. על לוח המודעות בקן היה מופיע בכל יום משפט בפולנית ולידו התרגום לעברית, וכן כיצד מבטאים אותו.
גדוד “תל חי” היה הגדול הכי גדול. בנימין רוזנבאום קישט את קירות הקן בציורים של עצי יער. שם נפגשנו, שרנו ושוחחנו על נושאים ספרותיים. קיימנו ספר פרוטוקולים מפורט, שאותו העברתי לארכיון בגבעת-חביבה. שנהבי ערך לנו טכס של החלפת השמות הקודמים לשמות עבריים מקוריים. התאספנו כולנו עם ערב בקן, כשאנו לבושים בסדינים לבנים, באווירה מיסטית, הדלקנו מדורה וזרקנו את שמותינו הקודמים לתוך האש, וכל אחד קרא את שמו החדש ואת מקורו התנ”כי”.
וכך כותבת שולמית ביומנה: “ב1932- עליתי ארצה, ישר לרחובות. שלמה שימש אז גזבר. עבדתי בתחנת הניסיונות ברחובות, בפרדס. הציעו לי ללמוד הוראה, אך לא הסכמתי. חזרתי לרחובות אחרי שהקבוצה הראשונה עלתה לרמת-יוחנן.
ב1940- עברנו לבית-אלפא. בדרך ראינו את בתי-הזיקוק עולים באש. כבר אז הייתה מתיחות באוויר. במשך שנים רבות עבדתי בלול. הייתי גם סדרנית עבודה וחברה בו. מינויים.
בבואנו לבית-אלפא בנו את ארבעת הבתים הראשונים במוסד, ואנחנו גרנו שם בתקופה הראשונה. אחר-כך גרנו בצריף השבדי. רצינו לצבוע אותו, וביקשתי מארטק צבע לכך. במחסן היה רק צבע ירוק, ומאז זה היה שמו – הצריף השבדי הירוק.
ב1937- נולד אבנר, בכורנו, שנפטר ממחלה קשה. אוריאל נולד ב1945-, ונהרג בתאונה ב1967-. אמיר, הצעיר בבנים, נולד ב1949-.
יש לי חמישה נכדים, שמביאים לי הרבה שמחה. טל, נכדתי, כתבה לאחרונה עבודת-גמר בשם: “שלמה יפה – ביוגרפיה”. חבל, חבל ששלמה לא זכה לקרוא עבודה נהדרת זו”.
על עבודתה, זכתה טל לקבל ציון “מעולה”. שולמית קרנה מאושר.