פתרון חידה מספר 10
נושא החידה הזו הוא “סמלי הבוגרים”, שהיו נהוגים בתנועת “השומר הצעיר”. כאשר הגיעו בוגרי המוסד החינוכי לכיתה י”ב התקיימו שיחות של הקבוצה החינוכית, אותן הינחה מחנך הכיתה. כל חניך, בתורו, היה צריך לספר על עצמו, דברים טובים ורעים. יתר בני הקבוצה התייחסו לדברים שעליהם סיפר, לעיתים ביקרו אותו ולעיתים שיבחו אותו. בסוף השיחה התקיימה הצבעה שקבעה אם החניך יקבל סמל בוגרים, כאילו הדרגה הגבוהה ביותר בסמלים שהוענקו לחניכי התנועה במהלך השנים.
הבעיה החלה כאשר היה חניך שחברי הקבוצה הצביעו נגדו. זו בעיקר הייתה בושה גדולה להוריו, משום שהסמלים הוענקו בטכס תנועתי מרשים בל”ג בעומר, והרגשתו של החניך שלא קיבל – ועוד יותר של הוריו כלפי חבריהם – הייתה גרועה מאוד.
לא פעם ניצל המחנך את השיחות “לעשות חשבון” עם חניך שיצר בעיות משמעת במשך השנים.
קוריוז: בקבוצתי היה חניך שנערכו עליו שלוש שיחות (!), ממש ריחמתי עליו, אבל גם נבהלתי . בהגיע תורי לפתוח על עצמי, אמרתי: “אני חדש (זו הייתה שנה שנייה שלי כ”ילד חוץ”) ועוד לא הוכחתי את עצמי, אני מבקש שיינתן לי עוד זמן להוכיח את עצמי כדי שאהיה ראוי לסמל”.
חברי הקבוצה היו המומים מהטיעון, כמוהו לא שמעו, ונעתרו לבקשתי. ממש רווח לי, נחסך ממני (אולי) סבל.
יותר לא חזרו אלי, ולי הסמל לא חסר. לימים, שימשתי כרכז החינוך של תנועת השומר הצעיר הארצית, ועשיתי זאת לא רע, גם בלי סמל בוגרים…
(כתב את החידה: עודד ירון; את הפתרון: מיכאל)
חידה מספר 10
לאחר חג הפסח מתחיל הלחץ. ואנחנו, הבוגרים, נערכים לרגע החשוב, המפחיד והגורלי בו יוחלט האם מתאימים אנו להמשך דרכנו כאן.
לקראת המועד מתכנסת הקבוצה, בראשות המחנך, בוחנת, דנה וחוקרת כל אחד ואחת מהחניכים על עברם ועל התנהלותם ומחשבותיהם לעתיד. דיון קשה ומחמיר, ולפעמים מאד כואב.
בסיומו נערכת הצבעה ו”גורלו” של החניך נגזר. האם תוענק לו הסכמת הקבוצה, או שמא תידחה.
המאושרים הזוכים מקבלים את האות המיוחל בטכס מרשים, ונושאים אותו בגאווה על דש חולצתם בכל אשר יפנו !
כיום השתנו הזמנים, ואירוע זה אינו מתרחש יותר.
מהו, ובאיזה מועד התרחש.
הקליקו כדי להשיב
פתרון חידה מספר 9
מדובר בהצגת סיום של קבוצת “סלע” בשנת 1965: “זרעים של מסטיק”.
ההצגה נכתבה ע”י לאה נאור, המוזיקה ע”י נחצ’ה, מאירה הכהן היתה הבמאית ויוזמת ההצגה.
החידה עוסקת בשתי בנות קטנות (כיתה ד’). נורית, בכיכובה של עינת אילת (היום: עינת עינב), וענת, אותה שיחקה ניצה אברמוב (היום: ניצה מנו). הן הוזמנו להשתתף בהצגה, ואפילו קיבלו קטעי שירה משלהן ! אחותן הגדולה – רותי – שוחקה ע”י אורנה שולמן.
החזרות נערכו בצריפו של נחצ’ה, ששכן ב”יער אמריקה” – שכונת “מחלול” של היום. בסיום ישבו וחיכו לשובו מן העיר של אבא – הוא גידי אילת.
המחזמר עובד ותוזמר ע”י דוד עורי, עם צוות נגנים גדול ומגוון, וזכה להצלחה עצומה ושמעו יצא למרחוק. כולנו זוכרים ומפזמים עד היום, ואפילו יצא תקליט !
כשהגיעו אותן שתי ילדות לגמר כיתה ו’, התחוללה מלחמת ששת הימים, ולא נערכה הצגת סיום בבית הספר.
ותודה למשפחת עינב.
תמונות מהחזרות ל”זרעים של מסטיק”, צילום: סקלארץ.
חידה מספר 9
הארוע התרחש אי שם בשנות השישים.
לקראת סוף שנת הלימודים נשלחו נורית וענת הקטנות
(שמות ספרותיים) למשימה בצריף קטן ביער אמריקה.
משם עקבו אחרי אחותן הגדולה רותי, שמצדה נזפה בהן שתחזורנה הביתה.
אבל למרות שפחדו, אזרו אומץ ונשארו במקום הקסום והמסקרן.
ואפילו התחילו פתאום לשמוח, לשיר ולרקוד. לא יכלו להפסיק.
כשהתעייפו התיישבו על ספסל וחיכו שאבא יחזור מן העיר.
בדיעבד שמחו שהיו חלק מהחוויה, כי כשהגיע תורן
כעבור שנתיים ההזדמנות נגזלה מהן בגלל נסיבות לאומיות.
הקליקו כאן כדי להשיב
פתרון חידה מספר 8 – ערב השירה
החידה עוסקת בערב השירה שמתקיים לאחר יום העצמאות.
בשנות הששים, בתום מסיבת יום העצמאות, נערך זבח ברחבה ליד האסם (הכולבו של היום).
בגמר הזבח הייתה קבוצת חברים, בראשות גברוש,
יוצאת אל הבריכות להמשך שירה סביב מדורה. קבוצה זו גדלה והתבגרה עם השנים,
המקום נעשה צר מלהכיל, והערב עבר למוסך.
בשלב זה הערב הפך ל”רשמי”, והועבר ליום ששי שלאחר החג.
נוספו נגנים, בראשותו של אביטל סיטין – האקורדיון המוביל – וכולם בהתנדבות!
גם קהל המשתתפים הלך והתעצם עד שהמוסך נעשה צפוף למדי, והערב עבר לחדר האוכל.
בהמשך השנים הפך ערב זה ל”ספינת הדגל” של בית אלפא, ושמעו יצא לכל הארץ.
ההמונים באו והנגנים הזמינו מראש מקום על הבמה.
עד שמגיעה הקורונה….
(צילום תמונת שער – דוד עינב בערב שירה 2014).
חידה מספר 8
הארוע מתרחש ביום ששי שלאחר החג.
אבל כבר שבועיים לפני כן מתחילים להגיע טלפונים: מתי, יש מקומות?, שימרו לי מקום על הבמה! אנחנו אוטובוס מאילת – שמרו מקום!, ועוד, ועוד.
לקראת אותו ששי הקיבוץ כמרקחה. מגוייסים אנשים לבניית במה ענקית ולתוספת כסאות מרחבי הקיבוץ. נשמרת פינה לאנשי המקום.
מגיע המועד. שעתיים לפני שעת ההתחלה כבר זורמים. נכנסים ונכנסים. מגיעים ל- 1000-1200 איש. דחוסים. הבמה מתמלאת אף היא – מקצוענים הבאים חינם אין כסף!
ערב ענק! מדהים! כולם משתפים פעולה, והגג רועד מהעוצמה.
כך עד 1-2 לפנות בוקר !
משנה לשנה מצטרפים עוד ועוד. דבר הארוע עובר מפה לאוזן, למרות שאין שום פרסום תקשורתי. נ ה ד ר !
עד שמגיעה הקורונה…..
פתרון חידה מספר 7 – עולים לירושלים
החידה עוסקת בפרויקט חברתי שהתבצע בקיבוץ, מידי שנה, ובמסגרתו נערכו טיולים במסלולים שונים, סמוך למועד “יום ירושלים”.
בפעם הראשונה התקיים טיול כזה בשנת 1992 וכלל מסלולים שונים בתוך העיר. הסיום היה בבריכת הסולטן, שם נערכה קבלת שבת, ואחריה התקיימה הופעה של אמנים.
החל מ-1995 פוצל הטיול לשלושה מסלולים:
- טיול סביב העיר ירושלים, בדגש על קרבות במלחמות שונות. הגענו עד גוש עציון, דרך בורמה (עם גברוש), הקסטל, מודיעין, עמק האלה ועוד.
- טיול למשפחות עם ילדים, לפעמים לגן החיות התנ”כי, ולפעמים לפארק השעשועים “קיפצובה” שבקיבוץ צובה (3 אוטובוסים!).
- מסלולים בתוך העיר.
ב-1996 סיימנו את הטיול בהר הרצל, וקיימנו עצרת זיכרון ליצחק רבין ז”ל.
עם השנים העברנו את נקודת הסיום לטיילת ארמון הנציב, וכל מסלול תיכנן את היום כך שכולם נאספו בשעה 17:00, מפגש שעורר התרגשות רבה.
רכב שיצא מהקיבוץ אחר הצהריים הוביל ארוחת ערב לכל החברים.
באחת השנים הופיעה שולי נתן (“ירושלים של זהב”).
בתום האירוע, בערך בתשעה בערב, יצאנו בשיירה ארוכה (שבעה אוטובוסים!) דרך הבקעה הביתה.
ב-1999 התקיימה העלייה האחרונה, וזאת משום שבשנת 2000 החלה האינתיפאדה השנייה, ואזור ארמון הנציב הפך למסוכן. לא יכולנו לקחת אחריות על קיבוץ שלם.
תגובה אחת
ההצגה זרעים של מסטיק הועלתה בבית העם אני לא זוכרת תאריך מדויק אבל זה היה סיום כתה ו’ של קבוצת סלע שמאז ועד היום נחשבים לדור המחזמר.
לפני כמה שנים גם בית הספר גאון הירדן העלו את ההצגה בגרסה שונה ממה שהועלה בבית אלפא אבל כמה מבני סלע הוזמנו לעלות על הבמה בסיום הערב.